אתמול הסתיים קורס עמידה מול קהל- קורס טאלנט. המשימה לשיעור האחרון הייתה להעביר הרצאה בת 10 דקות.
מצד אחד עשר דקות זה לא הרבה זה נשמע כמו זמן סביר. מה אפשר להספיק בעשר דקות? בעבודה,יש לי הפסקות בנות עשר דקות לפעמים אני בוחרת לנצל אותן כדי להכין קפה, לאכול, שירותים, לעלות סטורי, הרבה? נכון? כשאני מחליטה לנצל את עשר דקות ההפסקה שלי בשיחות טלפון הדקות חולפות כמו שניות. השובבים ביניכם יודעים שבעשר דקות אפשר להספיק ה-מ-ו-ן…
היום ערב טו באב חג האהבה, תבדקו אותי 🙂

איך אני אספר על עצמי בעשר דקות? זה ממש מעט זמן.. מה אני מכניסה בעשר דקות מעצמי? מה לבחור? על מה לשים את הדגש? האמת שבהתחלה בכלל לא רציתי לדבר על עצמי חשבתי למצוא נושא אחר ולדבר עליו. אני רציתי לדבר על באפי. באפי קוטלת הערפדים הסדרה ששינתה את חיי, אני אכין מצגת עם תמונות ואני אציין למה אני אוהבת את באפי ואיפה היא שינתה את חיי ואכניס קצת ממני. עכשיו תראו שלא תבינו לא נכון באפי זאת אכן סדרה ששינתה את חיי, אני ממליצה בכל הזדמנות ללכת לראות את הסדרה- לא ראיתם? לכו!! יש לי קעקוע של באפי ברגל, קומיקסים,בובת פופ ויש המון מה לדבר על באפי, כוח נשי, פמיניזם, עצמאות, להיות אמיצים ולחיות! אבל זה לא הרגיש לי נכון ועם כל האהבה שלי לסדרה.

חשבתי הרבה על איזה סיפור לספר מה לקחת מכל מה שעברתי ולספר עליו. החלטתי לצאת להליכה ולחשוב על זה אולי הרעיון יגיע באוויר הפתוח עם המוזיקה. וזה היה הרעיון המושלם. לספר על ההליכות שלי. זה יוביל להליכה העקומה שלי באופן כללי ואז ל-c.p ואז אני אסיים בזה שהמסר הוא שהצלחתי להתגבר על פחד ואז אני אתן למי שיקשיב בשיעור מוטיבציה.אולי אפילו אני אצליח לעורר השראה .. הלוואי…

הגעתי הביתה והתחלתי לפתח את זה אני אביא את הקול הפנימי שלי החששות והבושה מזה שרואים אותי הולכת , שצחקו עלי ושנפלתי וקמתי והייתה פעם אחת שנפלתי ולא קמתי.. עד שמישהו זר שרץ מולי פשוט עזר לי לקום.. ושהסטורי וההשטאג גרמו לי להתמיד – זה עובד לי. ואז בעצם לגרום לאחרים לחשוב שירצו להתגבר על הפחד שלהם על הדבר הזה שעוצר אותם. כי בסך הכל ההליכות שלי הביאו אותי לאיפה שאני היום, גרמו לי להבין שאני צריכה לדבר, לחשוף, שזה הוביל לאחת ההחלטות היותר טובות שעשיתי, בניתי הרצאה. אז למה לא לשתף את זה עם כולם?

ואז התחלתי להתאמן, מדדתי זמן, ואפילו צילמתי את עצמי ומה לומר ואיך לומר לבחור מילים, ואז זה קרה התחלתי לבכות, יש לי בעיה אני רגשנית יתר על המידה. ובעצם מה? מה חשבתי לעצמי איך אני אספר לכולם את סיפור חיי אם עשר דקות זה בלתי אפשרי, לא הצלחתי לסיים את הרצאת ה”בסך הכל” עשר דקות שלי… אבל חשבתי על זה והרצאתי שוב ושוב בכל רגע פנוי. בדרך לגן, מול עומרי, אפילו מול הבנות, בכל מקום אפילו במקלחת.

יום שני הגיע! בשורה התחתונה לא בכיתי!
הרבה לפני השורה התחתונה.התרגשתי מאוד! מלא! הקול שלי רעד כבר במילה הראשונה, עשיתי המון עצירות נשמתי כי היו רגעים שהרגשתי שאני בקושי נושמת, הרגשתי שזה מאט לי את הדיבור ואני לא אצליח לעמוד בעשר דקות, היו רגעים שהרגשתי שהדמעות ממלאות את העניים והיה שלב שהייתי חייבת מים. פשוט עצרתי אמרתי אני רק שנייה .. וניגשתי ממרכז החדר לבקבוק המים שלי ושתיתי מים. החזרתי את הבקבוק למקום וחזרתי למרכז החדר. כדי להמנע מהמשפט, סליחה אני פשוט מתרגשת, פחדתי שזה יביא לבכי חסר מעצורים, הייתי חייבת לשבור את הקרח של עצמי פשוט יצא לי בהכי טבעיות ולא זה ממש לא היה מתוכנן “נכון שכולכם הסתכלתם על ההליכה שלי עכשיו?” ואז המשכתי ואיכשהו פשוט הגעתי לסוף. ואז לקחתי שוב מים.

ואז היה שקט קצת מוזר- ואז הדי אמר- תשע דקות וחמישים וחמש שניות. באמת? התפלאתי ואז הוספתי לעצמי ולא בכיתי!

התגובות של הנוכחים בחדר לא איחרו לבוא וריגשו אותי מאוד! צילמו לי חלק מהתגובות ואני רואה את הסרטון שוב ושוב ושוב, אני מודה הראתי אותו לאדר בבוקר והיא אמרה לי ואי, אמא איזה כיף שאמרו עליך את כל הדברים הנעימים האלה. היא צודקת דברים נעימים בהחלט! ואני באמת עד עכשיו מתקשה למצוא את המילים זה שימח אותי ומילא אותי באנרגיה מטורפת, הצלחתי בעשר דקות לגרום לאחרים לחשוב, הצלחתי לרגש ולגעת ואולי להיכנס ללב אם כן זאת מחמאה ענקית, זאת הרגשה חמה וממלאת.

לעמוד מול קהל זה אתגר- העמידה עצמה ככל שהיא נמשכת יותר זמן היא קשה לי פיזית גם לזה בטוח אני אמצא פתרון, ההתרגשות היא עצמוה ואני מקווה שהיא לא תחלוף רק שאני אדע לווסת אותה ושתיהיה במינונים הנכונים. אבל זה בהחלט שווה את זה.

בסוף, כשנכנסתי לאוטו ובשנייה של השקט הזה לפני שהתנעתי הבנתי שאני בדרך הנכונה וזה באמת מה שאני רוצה לעשות!