קצת קשה ומסובך לכתוב פוסט לשנה החדשה. פוסט שאמור לסכם את השנה החולפת ולברך את השנה הנכנסת שבחודש וחצי האחרונים פחות או יותר רוב הדברים שקרו לי  או לפחות אלו שעולים ראשונים זה שכואב לי וקשה לי ואני מרגישה קצת לבד .כואבות לי הרגלים. זה סוג של כאב שבגדול הוא טוב, זה כאבים שנובעים מנעלי האפוס שלי שמותחים לי את הגידים ובעצם משפרים לי את היציבות ואת ההליכה. יש טבלה שמוכיחה את זה שכל המדדים שנבדקו משתפרים ודי בהרבה. אבל זה כואב, זה מרגיש כמו אחרי ניתוח. אלו כאבים שאפשר לחיות איתם כי הנה עובדה חיים. אלו כאבים שאני יודעת שככל שאני ארגיל את הגוף הם יפחתו אז אני לא מוותרת ובאמת רוצה להגיע לשלב הפחות כואב. בנוסף לזה לפני כמה שבועות נתפס לי הגב בצורה שהשביתה אותי לכמה ימים. לא היה לי מקרה כזה בערך שנתיים, אבל בשבוע הזה הייתי בבית עם יכולת מינימלית של תזוזה וחוסר נוחות. היה לי קשה למצוא את עצמי, זה הביא אותי למחשבות די מיאשות כי אני נמצאת במצב שאני דואגת לעצמי, אני הולכת, אני עושה פיזוטרפיה, התחלתי אפוסתרפיה, כל הדברים האלו במטרה כדי לא להגיע למצב של השבתה או חוסר אונים כזה או אחר… וזה קצת הרבה  שבר אותי. הרגשתי שלא משנה מה אני אעשה עדיין בגלל ה c.p כלום לא יעזור. שכל מה שאני עושה בעצם לא משיג את המטרה שהצבתי לעצמי  שהיא בעצם לחזק את עצמי גם כדי להצליח לעשות דברים שאני רוצה שיהיה לי את הכוח, וגם כדי בעצם לתפקד. ההרגשה הכללית שלי הייתה די ירודה למרות שלא הפסקתי לנעול את הנעליים וכשכבר יכולתי חזרתי להליכות והשתדלתי לחזור כמה שיותר מהר לשגרה. בנוסף, לא ממש הצלחתי להעביר לסובבים אותי את ההרגשה והתחושות כי לא באמת הבינו את מה שניסיתי לומר. וכל ניסיונות העידוד לא הכי הצליחו כי לא הרגשתי מסכנה כי קצת כואב לי ומחר מחרתיים זה יעבור ותראי את בבית איזה כיף.. לא היה לי כיף. לא נהנתי. הרגשתי מתוסכלת, עצובה וחסרת אונים כי ידעתי שאני עושה כל מה שאני יכולה כדי לשמור על עצמי והנה בכל זאת היכולת לתפקוד מנימלי לא באמת קיימת. … הרגשתי לבד.  תחושת הלבד הזאת היא נוראית. היא מוכרת לי ואני פחות אוהבת אותה. למדתי להתמודד עם הלבד הזה. אני מדברת עם עצמי .. לא,  אני לא משוגעת זה עוזר. כשאין לי עם מי לדבר שבאמת מבין אז במקום להתעצבן ולריב, לדבר עם עצמי זה עוזר.

עם כל ההקדמה הזאת איך ממשיכים? איך מתקדמים? מה בעצם עושים ומה אני אמורה לכתוב עכשיו לכבוד השנה החדשה. איך בעצם ככה מתחילים שנה?

ביום חמישי ה 19.9 הייתי בביקורת של האפוסתרפיה . צעדתי על מסלול הדוגמנות יחפה ועם הנעלים ואז הגיעה הטבלה שמראה שבעצם אחרי חודש אחד נעילה של הנעלים הביאה לשיפור באורך הצעדים כל רגל והשיפור שלה במהירות הצעד וכדומה.. המומחים מסתכלים על הנתונים ונדהמים איזה יופי רק אחרי חודש..  ואני התלהבתי והאמת הופתעתי בעצמי. ולמרות כל הקושי היה שינוי מדהים! הביקורת הזאת עודדה אותי מאוד. על אף הכאבים.

 

ואז הבנתי. אם החיים נותנים לי לימונים אני גיליתי שמוחיטו זה ממש טעים

 

ואמרתי לעצמי רגע..תכיני רשימה של מה שכן עשיתי השנה. השגים, דברים שרציתי, הרי לא יכול להיות שהכל רע וגם אם רע וקשה תמיד יש משהו טוב. אז התחלתי לכתוב מה שעלה לי לראש:

 

הנעליים שלי אפוס. אין צורך לפרט על זה.

ההליכות שלי נכון לכתיבת שורות אלו חודשיים וחצי של הליכות 42 ימים שזה בגדול ברמה של יום כן יום לא.. שזה השיג מרשים עבורי.

סידרתי לי פינת ישיבה עם שולחן ומקום נגיש למחשב.

אני כותבת יותר וקוראת יותר.

סיימתי ציור שעבדתי עליו כמעט שנתיים לסירוגין יצא באמת יפה אני צובעת ועובדת על רעיון לציור הבא בתקווה שייקח לי פחות משנתיים.

ארגנתי לעצמי את הספרים. יש לי עוד כוננית.

עשיתי המון סדר לעצמי ואולי גם בעצמי

והדבר הכי חשוב שקרה הוא שהבנתי מה אני רוצה לעשות- לכותב. אני יודעת מה אני צריכה לעשות כדי להשיג את זה.

 

בהחלט לא הכל מתסכל וכשחושבים על זה הספקתי די הרבה ..

 

בפגישה האחרונה שלי עם מירב לכבוד השנה החדשה בחרתי חמש כרטיסיות ממבחר כרטיסיות כל כרטיסיה מיצגת מילה עם תמונה. המילים שבחרתי אלו המילים שאותם אני לוקחת איתי לשנה החדשה:

 

• אותנטיות – ההגדרה המילונית של אותנטיות, ממה שמצאתי ברחבי הרשת, היא- מצב שבו הפרט (אני) מתנהג(ת) ופועל(ת) באופן נאמן למחשבותי(ה)ו ורגשותי(ה)ו הפנמיים חרף השפעות חיצוניות.כן. אני ממש משתדלת להקשיב לעצמי, להיות נאמנה לעצמי, לעשות את מה שעושה לי טוב. מודעת לחלוטין שיש השפעות חיצוניות שאין אפשרות להתעלם מהן. משתדלת להביא את עצמי כמה שאפשר בצורה הכי אמיתית. לחלוטין מה שאתם רואים זה מה שאתם מקבלים. אני בעצם אגרום לדברים לקרות ולזוז למדתי בשנה האחרונה שכשאני מביאה את עצמי זה עובד. ולחלוטין לוקחת את זה הלאה לא רק לשנה הבאה גם לחיים.
• תודה – תמיד צריך לומר תודה. קודם כל על מה שיש. תודה למשפחה שדואגת ותומכת. אחרת כל מה שקרה בשנה החולפת ובכלל לא בטוח שהיה יכול להתקיים באותה המידה ללא המשפחה שלי אז תודה. באמת. וגם תודה לעצמי אני די גאה בעצמי. שלא ויתרתי שעשיתי שהתמודדתי עם דברים שהיו לי מאתגרים – כמו למשל הציור, היה מאתגר. התמודדות הזאת נתנה לי ונותנת לי כוח להמשיך. חשוב לי לזכור את זה גם בימים שאני נרדמת על הספה או בפעמים שוויתרתי על ההליכה ועדיין לומר תודה לעצמי על מה שהספקתי לעשות.
• יוזמה – כי הרי צריך גם לעשות. צריך לקחת את המושכות בידיים ופשוט לעשות. להחליט שעושים. אני מפסיקה לחשוש. אני עושה. אם אני רוצה משהו אף אחד אחר לא יעשה את זה בשבילי ובטח שלא במקומי להתקדם צעד צעד, גם אם בהתחלה זה צעד קדימה שניים אחורה לאט לאט.. לפעמים גם על להגשים חלומות צריך להתאמן.
• נקודת מבט – הכל מתחיל ונגמר באיך מסתכלים על הדברים. ברגע שהבנתי מה אני רוצה לעשות ממש ראיתי את עצמי עושה את זה. ראיתי את סדר היום שלי הצלחתי אפילו להרגיש כמה טוב זה עושה לי. נכון אני עדיין רחוקה משם אבל אני אתחיל ממטרה אחת ברורה ואז נקודה באופק ואז עוד אופק בסוף זה יגיע. אגב, נקודת מבט יכולה להיות בכל תחום בחיים לא רק בעניין הגשמת חלומות. נקודת המבט לחיים מאוד משפיעה על הכל על הסביבה על העבודה על הכל תדאגו שנקודת המבט שלכם תשקף את המחשבות שלכם.. יש ציטוט של רבי נחמן מברסלב שאני מאוד אוהבת ואני תמיד נזכרת בו שכשאני חושבת יותר מידי “אתה נמצא במקום בו נמצאות מחשבותיך. ודא שמחשבותיך נמצאות במקום שבו אתה רוצה להיות”
• הכל אפשרי – זה נכון. זה פשוט נכון. אין לדעת מה צופה לנו העתיד אפילו אם העתיד הוא מחר. אז הכל אפשרי. כל מה שאני ארצה להשיג אם אני באמת ארצה אני אצליח. אם הכל תלוי בי אני אצליח. הרי אני לא מוותרת מילדות ומסתבר שאני לא עוצרת. גיליתי שאם אני עוצרת אני שוקעת.. זה טבעי וטוב והכרחי לפעמים לעצור אבל לא לשקוע. להתחיל שנה עם הידיעה שהכל אפשרי זה נותן כוח בצורה שממלאת אותי. צריך רק לקחת יוזמה ולהחליט שרוצים.

 

אני רוצה להוסיף משפט נוסף לקחת איתי לשנה החדשה- אחרי שהוא נאמר לי קמתי בשקט ובהתרגשות ורשמתי לי את היום השעה והתאריך וכמובן התוכן שלו-

הוא נאמר על ידי אדר ביום שבת בצהריים בתאריך ה- 21.9.19 תוך כדי ארוחת צהריים

“אמא,אני רוצה להגיד לך משהו – אמא, את כמו לביאה לוחמת על הבמה.”

באותו רגע נגמר לי האוויר. אפילו לא שאלתי למה היא חושבת ככה, אני לא בטוחה שזה באמת משנה. היא חושבת שאני לביאה ולוחמת ועוד על במה. אני מקווה שבתמונה שלה היא גאה בי.:)

 

 

שנה טובה!