שי בת שלוש

אני יושבת מול המסך, השעה היא שבע ועשרים בערב, התאריך ה- 31.12.19 ואני לא יודעת מה לכתוב לך שי.
את מאתגרת אותי ומדהימה אותי בו זמנית. אני יכולה לכעוס עליך ובאותו זמן הלב שלי יתפוצץ מגאווה שאת הבת שלי. את ילדה בת שלוש לפי הספר, לא פיספסת אף פרק עברת שלב שלב, ומהצד השני בשקט בשקט כשאת חושבת שאפאחד לא מסתכל עלייך ושם לב את שרה את בטי בטי בם.

האמת שי, תשומת הלב שאת דורשת והאנרגיות שאת מוציאה מכולנו, אפילו מאדר,הן אדירות. ואת רק בת שלוש. אני לא רוצה לחשוב מה יקרה כשתגיעי לגיל 16, או אולי כדאי שאני אתחיל לחשוב על גיל 16 כי הרי כשנהנים הזמן עובר יותר מהר…. הייתי שמחה מאוד אם הייתי פועלת פחות לפי הספר ואולי את חלק מהאנרגיה היינו עדיין משקיעים בך אבל בדברים אחרים שמחים יותר מהנים יותר . הקושי לכתוב לך נובע מכאן. מודה שקשה לי, את מוציאה ממני צדדים שקשה לי איתם. אני מאמינה בחינוך ובהצבת גבולות אבל לא בצעקות ולא לעיתים באיבוד הדעת והשפיות. בתור בוכה מקצועית עם ניסיון של 36 שנים בכי הוא לא הפתרון להכל. הוא משחרר. אבל אני עדיין מעדיפה לדבר איתך. ואני יודעת שאת מדברת. עברנו מספיק זמן ביחד ומספיק זמן נסיעה לבד באוטו בדיבורים.

ברגעים שהשגרה לא חלק ממני ואני מרשה לעצמי לעצור רגע ולהתבונן בך ולהסתכל עליך אני מבינה שאת ילדה בת שלוש יוצאת דופן לחלוטין. את יודעת בדיוק מה את רוצה. ואת תעשי הכל אבל הכל כדי להשיג אותו. לא יצליחו לשכנע אותך לעשות משהו שאת לא רוצה אפילו שוקולד לא ישכנע אותך (רגע, הבת של מי את?). את קולטת מהר, את מקשיבה ושמה לב גם כשחושבים שלא. העולם שלך מלא בדמיון ובמשחק ואני רואה איך את אוהבת את אדר והיא כמובן אותך. אני מסוגלת לראות את המחשבות שלך. הרגע הזה שאת חושבת או קולטת או מעבדת משהו, העניים שלך מדברות והכל עובד כמו שצריך לעבוד. את לומדת מאדר המון ועל כך אני בטוחה שתרוויחי. את ילדה מהממת מבפנים ומבחוץ. אני יודעת שעם הזמן האתגרים שתציבי בפני ישתנו והאמת אני מחכה להם. את מסקרנת אותי מאוד ואין ספק שעם כל הקושי בהחלט זכיתי בך.

אני מאחלת לך שתמיד תיהיי שמחה מאושרת, המון בריאות, שתמשיכי לאהוב את אדר כמו שרק את יודעת, שלא תפסיקי ללמוד ולשאול שאלות, שלב הלמה לכל דבר היה מעניין הייתי סופרת כמה למה שרדתי עד שהייתי מגיעה לככה. היית בוחרת שאלה כמו למשל- למה לאדר יש פלסטר? כי יש לה פצע. למה? כי היא גירדה הרבה וירד לה דם. למה? כי זה הציק לה. למה? כי היא רצתה. למה? כי ככה. עכשיו די.!
שתמשיכי להיות ילדה סקרנית ותישארי מיוחדת כמו שאת.

לפני שידעתי מה לכתוב לך ליום ההולדת שאלתי אותך מה לאחל לך ליום ההולדת ענית לי בעקביות ראויה לציון עוגה גדולה גדולה עם סוכריות גדולות גדולות (אולי בכל זאת הבת שלי) . כשחזרתי על השאלה והתעקשתי ושאלתי מה מאחלים למי שיש לו יום הולדת ענית לי אושר, ומזל טוב ואמרת שאת רוצה הרבה הרבה חד קרן ליום ההולדת שלך. אז מזל טוב שי – שה שלי. מבטיחה לך עוגה גדולה גדולה עם שוקולד. והחד קרן- בדרך, כל קוראי הפוסט שמחפשים מתנה לשי הנה התשובה חד קרן בכל צורה שהיא.

השיר האהוב עליך:

*************************************************************************************************************

Be brave, live

היום לא רק שמתחילה שנה אזרחית חדשה גם מתחלף לו עשור. ואני מוקפת במלא סיכומי עשור למינהם, כן אני יודעת איפה הייתי בשנת 2010 וכן אני יודעת איפה אני היום ומה עשיתי בעשור האחרון. אין ספק שיש נקודות ציון שהן מיוחדות ביותר, כמו הלידה של שי (2017), הלידה של אדר (2014) ועוד אירועים משמעותיים יותר או פחות.  אבל התחושה שלי שבשנה החולפת בשנת 2019 עשיתי יותר דברים בעיקר בשביל עצמי מכל שנה אחרת בעשור האחרון. עכשיו רגע לפני שעשור חדש מתחיל אני מתחילה אולי טיפה להבין מה אני רוצה לעשות. למדתי הרבה בשנה החולפת על המשפחה שלי הקרובה והמורחבת, על האנשים שסובבים אותי ובעיקר על עצמי. השנה האחרונה הייתה מלאה בסדר ואירגון במטרות שהוצבו והושגו וברצון עז לא להפסיק. אין ספק שיש עוד דברים לשפר לחדד ולדייק עם עצמי אבל יש הרבה דברים שאני גאה בהם, גאה בעצמי.

הלוואי ששנת 2020 והעשור שעומד בפתח יהיו בדיוק מה שאני רוצה שהם יהיו. שהדברים יתחילו להסתדר, שהתוכניות יפעלו ושאני יקרה!