השאלה הזאת לוקחת את כל אחד מאתנו למקום אחר. ובואו כל השובבים שקוראים: כן גם לסקס יש פעם ראשונה וגם פעם ראשונה עם פרטנר או פרטנרית זאת עדיין פעם ראשונה. אז אחרי שכתבנו והוצאנו את המילה סקס מהפה אפשר להמשיך למה שחשוב באמת.

הפעם הראשונה שטסתי עם עומרי לחו”ל. קרתה ממש לפני שבוע וההתרגשות שלנו הייתה בשיא.
למה הפעם הראשונה אתם שואלים את עצמכם?
אנחנו יחד משנת 2006
בגלל המון תירוצים:
אין לנו כסף
עומרי לומד
רק את עובדת
עוד מעט חתונה
עוד מעט הוא ימצא עבודה
בדיוק אדר נולדה
בדיוק עברנו דירה
ואז שי נולדה
מה נעשה שם? (כן, עומרי שאל את זה בשיא האדישות האופינית לו וזו שיכולה לעצבן ממש)
אבל אי אפשר לקחת חופש
אבל וכי ועוד מעט ורגע ותכף….

ואמת אחת שיצאה לאור:
את נכה ואיך נסתדר ומה יהיה ?

ואז תקופה ארוכה של שתיקה רועמת וכעס והמון בלבול.
בשביל לטוס לחול אני נכה.
בשביל ללמוד, לעבוד לחיות לא.
בשביל להיות אמא, ללדת להיות בשמירת הריון לא. אני כמו כולם
אני התגייסתי טיילתי ביליתי שתיתי ואכלתי
אבל נכה בשביל לטוס?

ומי אומר לי את זה? מי שבחר בי. מי שלמרות כל המגבלות שלי לא ויתר עלי אפילו ברגעים שכבר ויתרתי על על עצמי. מי שאני קמה איתו כל בוקר.
ומתי? כמעט אחרי 9 שנות נישואים.

עכשיו רגע, מטרת הפוסט היא לא לכעוס עליו. להפך, הוא צודק. אני נכה.
הכעס שלי נבע מזה שאחרי כל מה שעברנו יחד זה יצא. ויצא בצורה הכי לא נעימה שיש. כי הוא מכיר אותי. אני לא נכה שונאת שעוזרים לי, אני מסתדרת לבד ומה הקשר בין ה c.p שלי ( לא נכות) לטיסה!!! הוא ידע שאני אכעס וייעלב והוא צדק
מודה שנעלבתי מאוד , כעסתי, בכיתי ותהיתי למה הוא לא דיבר איתי מההתחלה ממה הוא התבייש או פחד? כי יש חששות כשטסים לחול וכמו שאני צריכה עזרה בארץ אז בטח גם בחול וגם לי עלו אותם שאלות אותו הפחד ואולי התירוצים האלה עדיפים מאשר להיתקע בארץ זרה במרחק של אלפי קילומטר מכל מקום או אדם מוכר..
אבל זה יצא כזה רע שזה גרר אחריו מלא תסכול כעס ובכי והיה צריך להרגע. אני הייתי צריכה להרגע ובטח שגם עומרי. התזמון והדרך לא הועילו לנו. אז אחרי המממממממממווווווןןןןן שיחות והבהרות וניסיון להבין חיכינו להזדמנות שתגיע.

היא הגיעה לפני עשרה חודשים בערך. קולדפליי הכריזו על סיבוב הופעות עולמי שלא כלל את ישראל לצערי. ואני רציתי ללכת. הם הוציאו שיר באלבום האחרון שנקרא
People of the pride
אחרי ששמעתי אותו בפעם הראשונה בהליכת אפוס לפני תחילת יום עבודה. החלטתי שאני חייבת לראות ביצוע לשיר הזה ולא רק ביוטיוב.
ואחרי שוידאתי עם עומרי שהוא באמת רוצה לטוס איתי ושאין לו בעיה לראות איתי הופעה של קולדפליי שהוא פחות אוהב בלשון המעטה…והוא הסכים! הזמנו חבילה וחיכינו. המון המון המון זמן..

ואז התחילה הספירה לאחור ואיתם התפילות והחששות גם יחד.. שקולדפליי לא יבטלו, ידחו יתחרטו.. שלא תפרוץ מגיפה או יהיה סגר או השמיים יסגרו שוב, שלא תפרוץ מלחמה ושלא יקרה איזה אסון שישאיר אותי בארץ והכי חשוב שעומרי לא יתחרט פתאום.

טסנו לחול היה מושלם. הטיול היה מושלם פשוט מושלם הדבר היחידי שהיה חסר זה זמן עוד זמן ומקרר במלון וכוח כי ללכת 12 אלף צעדים כשלא רגילים זה מעייף.
את רוב יום שבת (יום ההופעה) ביליתי במיטה כדי לנוח אחרי יומיים מתישים שרירים תפוסים ושלפוחיות ברגליים, וולטרן והמון מנוחה. מזל שהיה מרתון חברים בטלויזיה (משום מה בלונדון זה ממש מצחיק) ובין הפסקת פרסומות אחת לשנייה כשאני חושבת על הפוסט הזה שייכתב ואיך אני אכתוב אותו ועומרי יהיה חייב לאשר אותו ויהיו לי מלא תגובות ולייקים הבנתי שהוא צודק. והוא צדק זה קשה ואני נכה והוא סחב ועזר ולקח ועצר ועזר ורץ לבדוק…וזה קשה ואולי לא הייתי צריכה להגיע לפה? יכול להיות שחול זה לא בשבילי? פעם אחרונה שטסתי הייתה עם דודה שלי לרומא לפני הגיוס.. ואיך נהפוך את זה להרגל לפעם ב.. איך ניקח את הבנות? אני כבר מתכננת לאדר טיול בת מצווה לניו יורק טיול משפחתי.. איך אני אעשה את זה אם בקושי שרדתי 4 ימים בלונדון.. אולי אני חולמת גבוהה מידי? רחוק מידי? אני שתמיד מגשימה כל חלום שקשה זה באמת רק בלחם שלא מפסיקה ליפול ולקום לבד עד היום. אולי הגזמתי? אולי הגיע הזמן להכיר בעובדה שאני נכה ולא רק מישהי שיש לה c.p? וראיתי את הפוסט מתרחק מכתיבתו כי אין לי משהו טוב לכתוב אין לי שום דבר אופטימי לומר.. והמחשבות התרחקו וככה גם הפוסט שחשבתי שיכתוב את עצמו בקלות כבר בטיסה נעלם וכמעט שוויתרתי עליו.

אז דיברתי עם עומרי ושיתפתי אותו במחשבות שלי. אני עם דמעות בעניים והוא עם חיוך אמר לי ככה : עד הבת מיצווה שלה הן יגדלו. בניו יורק ניהיה יותר זמן. ואפשר לקחת טיול מאורגן זאת לא מילה גסה ולא קללה יעלה קצת יותר אבל נטוס לניו יורק. הנהנתי ולא הייתי שלמה עם התשובות שלו למרות שידעתי שהוא צודק..

חזרנו לשגרה העלנו פוסטים, תמונות וחוויות ולא רציתי לכתוב לא מצאתי את המילים והמסר.

לונדון מהממת היה מושלם שוב המילה הזאת אני לא משתמשת בה הרבה אבל זה מה שהיה טיילנו, אכלנו, צחקנו, הצטלמנו קנינו מלא דברים ראינו את הכתר של המלכה וגולת הכותרת :
הייתי בהופעה של קולדפליי בכיתי מהתרגשות בסוף ההופעה כי לא האמנתי שאני שם באיצטדיון הענקי הזה שהפחד שלי היה שיהיה מפחיד כמו קיסריה. כי פעם אחת גבוהה בקיסריה גרמה לי להבין שזה לא בשבילי לא בגלל פחד גבהים, בגלל חוסר שיווי משקל ששיתק אותי. זה לא היה ככה בוומבלי היה נוח ומרווח והרגשתי קצת לא כמו כולם כי ניצחתי ועברתי המון כדי להגיע לשם ותכלס מגיע לי!
ולא הייתי שם לבד עומרי היה שם איתי. עומרי ניצח יחד איתי ומגיע גם לו לחוות את הכל בדיוק כמוני.

בעבודה היום סיפרתי למישהי שזאת הייתה הפעם הראשונה שלי ושל עומרי בחול.. ואז היא הופתעה פעם ראשונה? ואני בעניים נוצצות אמרתי כן פעם ראשונה! ואז ידעתי על הפעם הראשונה הזאת אני אכתוב את הכל. כי פעם ראשונה לא שוכחים ואם הפעם הראשונה הייתה מושלמת איזה כיף תהיה הפעם הבאה?
הצלחנו יחד להגשים חלום, להתגבר על פחדים, להתמודד עם קשיים ובלת”מים. את הפעם הראשונה לא שוכחים וכמה שזה מפחיד יותר זה הסימן לעשות את זה. חוויה בלתי נשכחת והגשמת חלומות גם טיסה עם עומרי לח”ול וגם הופעה כי גם אם אני נכה. אז מה? אני יכולה לעשות הכל. עובדה שעשיתי

http://https://www.youtube.com/watch?v=YCOPiXec-GU&ab_channel=moranik3

http://https://www.youtube.com/watch?v=4fmDYW3pvH4&ab_channel=moranik3