כמדי יום ראשון, התיישבנו עומרי ואני מול הטלוויזיה, השעה היא 21:00 בערב, הטלוויזיה פתוחה על ערוץ כאן 11 ואנחנו מחכים לעוד פרק בסדרה “קופה ראשית”. הסדרה היחידה שבעידן ה- youtube, הנטפליקס הצפייה כשמתחשק לנו, שהחזירה אותנו לטלוויזיה של פעם, לחכות ליום ראשון בערב ולראות פרק מוצלח של סאטירה לעיתים נוקבת, ופשוט להנות.

למי שבטעות לא מכיר או לא שמע על הסדרה (עכשיו זה זמן טוב לבינג’) הסדרה היא “דוקומנטרית” על חיי העובדים והלקוחות בסופר, שפע יששכר, סניף יבנה.

אחת הלקוחות הבולטות של הסופר היא שוני סטרטינר (שמגלמת בכישרון רב השחקנית דורית לב ארי) שהיא קאוצ’רית – מאמנת, בעלת רבי מכר, וכמובן מרצה לארגונים וחברות.

בפרק של יום ראשון האחרון “שוד ושבר” שוני יוצאת במהרה מהסופר והיא ממהרת להגיע הביתה לסיים את המצגת לחברת גלובלטק ישראל שאם ההרצאה מחר תלך טוב הם יזמינו ממנה 30!!! הרצאות. ועומרי מסתכל עלי ואנחנו מתפקעים מצחוק. לי יש 4 הרצאות בסוף נובמבר מוזמנות. אני מלמלת לעומרי “זה העתיד שלי? שלנו?”. הסצנה מתקדמת, עוברים סצנה ואז מגיעה הסצנה הבאה:

https://youtu.be/ShyPwmDHUd0?t=565

 

כשהסצנה עם גבי יפרח מנכ”ל גלובלטק נגמרת. מעבר לזה שנשארתי בלי אוויר מרוב צחוק, החלטתי שאני אצרף את הקטע הזה ואכתוב על הומור עצמי. כמה זה חשוב הומור עצמי! על זה אני פחות מדברת בהרצאה שלי אבל אין ספק שיש המון הגדרות להומור והומור יכול לעזור לנו בכל כך הרבה מצבים והוא מתבטא בהרבה אופנים, במכללה כשלמדתי אפילו כתבתי סמינריון על הומור פוליטיקה ותוכניות הגשש החיוור בתקופת מלחמות ישראל, אני מרשה לעצמי להעיד כי אני אוהבת הומור משובח, אני באמת חושבת שהומור עצמי זה חשוב. זה עזר לי לשרוד הרבה תקופות בחיים, אני צינית ומצחיקה. וכשהפרק נגמר (מוזמנים לצפות בכולו בקישור) אמרתי לעצמי מחר אני מתיישבת לכתוב על הומור עצמי, על ההרצאה שלי, אני גם רוצה שמנכ”ל גוגל ישראל יזמין ממני 30 הרצאות, אני רוצה שכולם יזמינו ממני הרצאות. ואני אספר להם שבדיוק על זה אני מספרת בהרצאה שלי,-כשהאסימון נופל- איך לגרום לטלפון לצלצל? משהו בסגנון המצחיק הזה, אני אתן לעובדים שיטות וכלים שיעזרו להם לפתוח את הראש, לחשוב מחוץ לקופסא! לגרום לשינוי בחייהם של מי שישמע אותי. אני אכתוב על זה. זה יהיה  מצחיק, קוראי הפוסט יחשבו שאני מצחיקה ושנונה (אני באמת כזאת) ישתפו יעשו לייק עד שכולכם תזמינו אותי להרצאה.

יום חמישי, עשר בבוקר ועדיין לא מצאתי את הפוסט המצחיק שרציתי לכתוב, כי ההרצאה הזאת היא בעצם החיים שלי, הסיפור שלי. אין בו סיסמאות באוויר, אין לי כלים ממשיים שיעזרו לכם, יש את הסיפור שלי, את הפחדים שלי, את האומץ שלי את נקודות החולשה והחוזקה שקימות בי. אני רק מקווה שתוכלו למצוא את עצמכם בסיפור שלי, נקודות שמתחברות לחיים שלכם ותיקחו את זה אליכם. המחשבה הזאת קצת פחות הצחיקה אותי ולא הצלחתי להתעלם ממנה אז אני כותבת עליה. כי תמיד קיים החשש שזה לא יהיה טוב, לא יעניין, ישעמם ולא ילך טוב. כרגע יש לי “רק” את הסיפור שלי. בהמשך אם אתם לא מעודכנים המטרה היא ללמוד – כבר נרשמתי- לפתח סדנאות ולהציע ליוויים אישיים. אני יודעת שאני לא היחידה שעושה את זה ויש עוד אלף כמוני ברדיוס של קילומטר. אז שוני מצחיקה אותי וגם מציבה לי מראה. זאת סאטירה במיטבה וגם הומור עצמי זה טוב. אבל אני יודעת שאני מביאה משהו אחר.
אני מביאה את עצמי.

נולדתי עם שיתוק מוחין- c.p, גדלתי רגיל, ההורים שלי לא נתנו לנכות להגדיר אותי, למדתי בבית ספר כדורי, הייתי פעילה בתנועת נוער, אפילו הצלחתי להתגייס לצבא- שם הבנתי שאני לא באמת כמו כלום – נכה – אבל נלחמתי להיות כמו כולם. ההתעקשות הזאת זיכתה אותי לעבור חוויה מהממת – נבחרתי להיות חיילת מצטיינת ביום העצמאות ה- 56. למדתי שאני חייבת לדבר ולספר את הסיפור שלי כי אני מאמינה שאני כמו כולם אבל לא כולם תמיד רואים את זה. בראיונות עבודה, בדייטים, אני צריכה ללכת עם המון כוח נפשי לקניון או לגינה עם הבנות, אפילו כדי לצאת להליכה. החיים הרגילים האלו לימדו אותי לדבר והיום אני רוצה לספר את הסיפור שלי כדי להסב את תשומת ליבכם לדברים שלפעמים אנחנו נוטים לשכוח.

כן אני רוצה שיכירו אותי, שיזמינו ממני הרצאות, מינימום אחת- בא לכם 30? גם את זה אני יכולה לספק, תמורת סכום נאה😊
זאת לא באמת הרצאה, אני מספרת סיפור את הסיפור שלי, חשוב לי שתלמדו ממנו, אני רוצה שתקשיבו, תשאלו שאלות, תשתפו אותי לא רק במחשבות שלכם על הסיפור שלי, גם על עצמכם, אני חושבת ומאמינה שיש לי דרך שונה ומיוחדת להסתכל על החיים, ולפעמים אנחנו צרכים משוב, חוות דעת, ואלי נקודת מבט שונה תוכל לפתור הרבה בעיות לי ולכם. אני מאמינה ובטוחה שאני יכולה לעזור למי שמתחבר אלי ולדרך החשיבה שלי.

אני מרגישה ומאמינה שאני בדרך הנכונה. אשמח ללכת בדרך הזאת איתכם.